"געגוע" מאת אלישע פורת

בְּיוֹם הַזִּכָּרוֹן אֲנִי נִכְנָע

לַגַּעְגּוּעַ אֶל מֵתַי.

צְפִירַת הַיְבָבָה שֶׁשּׁוֹרֶקֶת

מֵעַל צַמְּרוֹת הָאֵקַלִיפְּטוּסִים,

נִשְׁמַעַת מֵרָחוֹק כְּאִלּוּ הִיא

שְׁרִיקַת צֹפֶן פְּרָטִית

בֵּינִי לְבֵינֵיהֶם. כְּאִלּוּ

יָקוּמוּ עוֹד מְעַט,

יִתְנַעֲרוּ מִן הֶעָפָר,

יַשְׁעִינוּ אוֹפַנֵּיהֶם עַל הַגָּדֵר

וְיִשְׁרְקוּ אֵלַי בַּחֲזָרָה.

כְּאִלּוּ שָׁב הַזְּמַן וּמִתְכַּנֵּס

אֶל אֲפַרְכֶּסֶת הַצוֹפָר הַחַשְׁמַלִּי,

יוֹרֵד בַּבַּרְזִלִּים וּמַאֲרִיק

אֶת הַיְבָבָה הַחֲרֵדָה

עָמֹק אֶל תּוֹךְ הָאֲדָמָה.